×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
שמות ט״זתנ״ך
א֣
אָ
(א) וַיִּסְעוּ֙ מֵֽאֵילִ֔ם וַיָּבֹ֜אוּ כׇּל⁠־עֲדַ֤ת בְּנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל⁠־מִדְבַּר⁠־סִ֔ין אֲשֶׁ֥ר בֵּין⁠־אֵילִ֖ם וּבֵ֣ין סִינָ֑י בַּחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֔י לְצֵאתָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (ב) [וַיִּלּ֜וֹנוּ] (וילינו) כׇּל⁠־עֲדַ֧ת בְּנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל עַל⁠־מֹשֶׁ֥ה וְעַֽל⁠־אַהֲרֹ֖ן בַּמִּדְבָּֽר׃ (ג) וַיֹּאמְר֨וּ אֲלֵהֶ֜ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל מִֽי⁠־יִתֵּ֨ן מוּתֵ֤נוּ בְיַד⁠־יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּשִׁבְתֵּ֙נוּ֙ עַל⁠־סִ֣יר הַבָּשָׂ֔ר בְּאׇכְלֵ֥נוּ לֶ֖חֶם לָשֹׂ֑בַע כִּֽי⁠־הוֹצֵאתֶ֤ם אֹתָ֙נוּ֙ אֶל⁠־הַמִּדְבָּ֣ר הַזֶּ֔ה לְהָמִ֛ית אֶת⁠־כׇּל⁠־הַקָּהָ֥ל הַזֶּ֖ה בָּרָעָֽב׃ (ד)  וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אֶל⁠־מֹשֶׁ֔ה הִנְנִ֨י מַמְטִ֥יר לָכֶ֛ם לֶ֖חֶם מִן⁠־הַשָּׁמָ֑יִם וְיָצָ֨א הָעָ֤ם וְלָֽקְטוּ֙ דְּבַר⁠־י֣וֹם בְּיוֹמ֔וֹ לְמַ֧עַן אֲנַסֶּ֛נּוּ הֲיֵלֵ֥ךְ בְּתוֹרָתִ֖י אִם⁠־לֹֽא׃ (ה) וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֔י וְהֵכִ֖ינוּ אֵ֣ת אֲשֶׁר⁠־יָבִ֑יאוּ וְהָיָ֣ה מִשְׁנֶ֔ה עַ֥ל אֲשֶֽׁר⁠־יִלְקְט֖וּ י֥וֹם ׀ יֽוֹם׃ (ו) אוַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ וְאַהֲרֹ֔ן אֶֽל⁠־כׇּל⁠־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל עֶ֕רֶב וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֧י יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה הוֹצִ֥יא אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (ז) וּבֹ֗קֶר וּרְאִיתֶם֙ אֶת⁠־כְּב֣וֹד יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה בְּשׇׁמְע֥וֹ אֶת⁠־תְּלֻנֹּתֵיכֶ֖ם עַל⁠־יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וְנַ֣חְנוּ מָ֔ה כִּ֥י [תַלִּ֖ינוּ] (תלונו) עָלֵֽינוּ׃ (ח) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה בְּתֵ֣ת יְהֹוָה֩יְ⁠־⁠הֹוָה֩ לָכֶ֨ם בָּעֶ֜רֶב בָּשָׂ֣ר לֶאֱכֹ֗ל וְלֶ֤חֶם בַּבֹּ֙קֶר֙ לִשְׂבֹּ֔עַ בִּשְׁמֹ֤עַ יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אֶת⁠־תְּלֻנֹּ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר⁠־אַתֶּ֥ם מַלִּינִ֖ם עָלָ֑יו וְנַ֣חְנוּ מָ֔ה לֹא⁠־עָלֵ֥ינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶ֖ם כִּ֥י עַל⁠־יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (ט) וַיֹּ֤אמֶרב מֹשֶׁה֙ אֶֽל⁠־אַהֲרֹ֔ן אֱמֹ֗ר אֶֽל⁠־כׇּל⁠־עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל קִרְב֖וּ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע אֵ֖ת תְּלֻנֹּתֵיכֶֽם׃ (י) וַיְהִ֗י כְּדַבֵּ֤ר אַהֲרֹן֙ אֶל⁠־כׇּל⁠־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּפְנ֖וּ אֶל⁠־הַמִּדְבָּ֑ר וְהִנֵּה֙ כְּב֣וֹד יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה נִרְאָ֖ה בֶּעָנָֽן׃ (יא) {ששי} וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֶל⁠־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (יב) שָׁמַ֗עְתִּי אֶת⁠־תְּלוּנֹּת֮ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ דַּבֵּ֨ר אֲלֵהֶ֜ם לֵאמֹ֗ר בֵּ֤ין הָֽעַרְבַּ֙יִם֙ תֹּאכְל֣וּ בָשָׂ֔ר וּבַבֹּ֖קֶר תִּשְׂבְּעוּ⁠־לָ֑חֶם וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ (יג) וַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַתַּ֣עַל הַשְּׂלָ֔ו וַתְּכַ֖ס אֶת⁠־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וּבַבֹּ֗קֶר הָֽיְתָה֙ שִׁכְבַ֣ת הַטַּ֔לג סָבִ֖יב לַֽמַּחֲנֶֽה׃ (יד) וַתַּ֖עַל שִׁכְבַ֣ת הַטָּ֑ל וְהִנֵּ֞ה עַל⁠־פְּנֵ֤י הַמִּדְבָּר֙ דַּ֣ק מְחֻסְפָּ֔ס דַּ֥ק כַּכְּפֹ֖ר עַל⁠־הָאָֽרֶץ׃ (טו) וַיִּרְא֣וּ בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֹּ֨אמְר֜וּ אִ֤ישׁ אֶל⁠־אָחִיו֙ מָ֣ן ה֔וּא כִּ֛י לֹ֥א יָדְע֖וּ מַה⁠־ה֑וּא וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֲלֵהֶ֔ם ה֣וּא הַלֶּ֔חֶם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה לָכֶ֖ם לְאׇכְלָֽה׃ (טז) זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה לִקְט֣וּ מִמֶּ֔נּוּ אִ֖ישׁ לְפִ֣י אׇכְל֑וֹ עֹ֣מֶר לַגֻּלְגֹּ֗לֶת מִסְפַּר֙ נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם אִ֛ישׁ לַאֲשֶׁ֥ר בְּאׇהֳל֖וֹ תִּקָּֽחוּ׃ (יז) וַיַּעֲשׂוּ⁠־כֵ֖ן בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּלְקְט֔וּ הַמַּרְבֶּ֖ה וְהַמַּמְעִֽיט׃ (יח) וַיָּמֹ֣דּוּ בָעֹ֔מֶר וְלֹ֤א הֶעְדִּיף֙ הַמַּרְבֶּ֔ה וְהַמַּמְעִ֖יט לֹ֣א הֶחְסִ֑יר אִ֥ישׁ לְפִֽי⁠־אׇכְל֖וֹ לָקָֽטוּ׃ (יט) וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֲלֵהֶ֑ם אִ֕ישׁ אַל⁠־יוֹתֵ֥ר מִמֶּ֖נּוּ עַד⁠־בֹּֽקֶר׃ (כ) וְלֹא⁠־שָׁמְע֣וּ אֶל⁠־מֹשֶׁ֗ה וַיּוֹתִ֨רוּ אֲנָשִׁ֤ים מִמֶּ֙נּוּ֙ עַד⁠־בֹּ֔קֶר וַיָּ֥רֻם תּוֹלָעִ֖ים וַיִּבְאַ֑שׁ וַיִּקְצֹ֥ף עֲלֵהֶ֖ם מֹשֶֽׁה׃ (כא) וַיִּלְקְט֤וּ אֹתוֹ֙ בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֔קֶר אִ֖ישׁ כְּפִ֣י אׇכְל֑וֹ וְחַ֥ם הַשֶּׁ֖מֶשׁ וְנָמָֽס׃ (כב) וַיְהִ֣י׀ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֗י לָֽקְט֥וּ לֶ֙חֶם֙ מִשְׁנֶ֔ה שְׁנֵ֥י הָעֹ֖מֶר לָאֶחָ֑ד וַיָּבֹ֙אוּ֙ כׇּל⁠־נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה וַיַּגִּ֖ידוּ לְמֹשֶֽׁה׃ (כג) וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם ה֚וּא אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה שַׁבָּת֧וֹן שַׁבַּת⁠־קֹ֛דֶשׁ לַֽיהֹוָ֖הי⁠־⁠הֹוָ֖ה מָחָ֑ר אֵ֣ת אֲשֶׁר⁠־תֹּאפ֞וּ אֵפ֗וּ וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר⁠־תְּבַשְּׁלוּ֙ בַּשֵּׁ֔לוּ וְאֵת֙ כׇּל⁠־הָ֣עֹדֵ֔ף הַנִּ֧יחוּ לָכֶ֛ם לְמִשְׁמֶ֖רֶת עַד⁠־הַבֹּֽקֶר׃ (כד) וַיַּנִּ֤יחוּ אֹתוֹ֙ עַד⁠־הַבֹּ֔קֶר כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֑ה וְלֹ֣א הִבְאִ֔ישׁ וְרִמָּ֖ה לֹא⁠־הָ֥יְתָה בּֽוֹ׃ (כה) וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אִכְלֻ֣הוּ הַיּ֔וֹם כִּֽי⁠־שַׁבָּ֥ת הַיּ֖וֹם לַיהֹוָ֑הי⁠־⁠הֹוָ֑ה הַיּ֕וֹם לֹ֥א תִמְצָאֻ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה׃ (כו) שֵׁ֥שֶׁת יָמִ֖ים תִּלְקְטֻ֑הוּ וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁבִיעִ֛י שַׁבָּ֖ת לֹ֥א יִֽהְיֶה⁠־בּֽוֹ׃ (כז) וַֽיְהִי֙ד בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י יָצְא֥וּ מִן⁠־הָעָ֖ם לִלְקֹ֑ט וְלֹ֖א מָצָֽאוּ׃ (כח)  וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֶל⁠־מֹשֶׁ֑ה עַד⁠־אָ֙נָה֙ מֵֽאַנְתֶּ֔ם לִשְׁמֹ֥ר מִצְוֺתַ֖י וְתוֹרֹתָֽי׃ (כט) רְא֗וּ כִּֽי⁠־יְהֹוָה֮יְ⁠־⁠הֹוָה֮ נָתַ֣ן לָכֶ֣ם הַשַּׁבָּת֒ה עַל⁠־כֵּ֠ן ה֣וּא נֹתֵ֥ן לָכֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַשִּׁשִּׁ֖י לֶ֣חֶם יוֹמָ֑יִם שְׁב֣וּ׀ אִ֣ישׁ תַּחְתָּ֗יו אַל⁠־יֵ֥צֵא אִ֛ישׁ מִמְּקֹמ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִֽי׃ (ל) וַיִּשְׁבְּת֥וּ הָעָ֖ם בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִעִֽי׃ (לא) וַיִּקְרְא֧וּ בֵֽית⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת⁠־שְׁמ֖וֹ מָ֑ן וְה֗וּא כְּזֶ֤רַע גַּד֙ לָבָ֔ן וְטַעְמ֖וֹ כְּצַפִּיחִ֥ת בִּדְבָֽשׁ׃ (לב) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה מְלֹ֤א הָעֹ֙מֶר֙ מִמֶּ֔נּוּ לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹתֵיכֶ֑ם לְמַ֣עַן׀ יִרְא֣וּ אֶת⁠־הַלֶּ֗חֶם אֲשֶׁ֨ר הֶאֱכַ֤לְתִּי אֶתְכֶם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּהוֹצִיאִ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (לג) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל⁠־אַהֲרֹ֗ן קַ֚ח צִנְצֶ֣נֶת אַחַ֔ת וְתֶן⁠־שָׁ֥מָּה מְלֹֽא⁠־הָעֹ֖מֶר מָ֑ן וְהַנַּ֤ח אֹתוֹ֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃ (לד) כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֶל⁠־מֹשֶׁ֑ה וַיַּנִּיחֵ֧הוּ אַהֲרֹ֛ן לִפְנֵ֥י הָעֵדֻ֖ת לְמִשְׁמָֽרֶת׃ (לה) וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָֽכְל֤וּו אֶת⁠־הַמָּן֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה עַד⁠־בֹּאָ֖ם אֶל⁠־אֶ֣רֶץ נוֹשָׁ֑בֶת אֶת⁠־הַמָּן֙ אָֽכְל֔וּ עַד⁠־בֹּאָ֕ם אֶל⁠־קְצֵ֖ה אֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃ (לו) וְהָעֹ֕מֶר עֲשִׂרִ֥ית הָאֵיפָ֖ה הֽוּא׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א ‹רווח› ל=פרשה סתומה
ב וַיֹּ֤אמֶר =ל1?,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ל!=וַיֹ֤אמֶר (חסר דגש באות יו"ד) והמקליד תיקן בלי להעיר
• הערות ברויאר ודותן
ג הַטַּ֔ל =ל,ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו (טי"ת בפתח)
• בדפוסים ובקורן בקמץ <הַטָּ֔ל> ע"פ הערת מסורה קטנה במ"ג דפוס ונציה ("לית קמץ זקף" כלומר חוץ מכאן).
ד וַֽיְהִי֙ ל=וַֽיְהִי֙ בגעיה ימנית
ה הַשַּׁבָּת֒ =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ל!=הַשַׁבָּת֒ (חסר דגש באות שי"ן) והמקליד תיקן בלי להעיר
• הערות ברויאר ודותן
ו אָֽכְל֤וּ ל=אָֽכְל֤וּ בגעיה ימנית
E/ע
הערותNotes
(ב) וילונו כל עדת בנ״י על משה – כתיב וילינו שהאספסוף ערב רב הלינו את עדת ב״י לומר כו׳ מי יתן מותנו כו׳ בשבתנו על סיר הבשר כו׳ וכמו בפ׳ בהעלותך יעו״ש. (ח) בתת ה׳ לכם בערב בשר לאכול ולחם בבוקר לשבוע – אינו על משקל אחד, שהו״ל ובבוקר לחם לשבוע. ופשוט, דמרמז על מה שאמרו סוף פ״ק דקדושין עוגות שהוציאו ממצרים טעמו טעם מן לכן אמר ולחם פירוש כמציין אל הלחם שאכלו ושטעמו בהעוגות אותו יתן לכם לשבוע. (ט) ויאמר משה אל אהרן אמור אל כל עדת בנ״י קרבו כו׳ ויהי כדבר אהרון אל כל עדת בנ״י כו׳ והנה כבוד ה׳ נראה בענן וידבר ה׳ אל משה – לפלא מה שלא אמר משה בעצמו, אולם יתכן כי משה היה מכין עצמו לדבר עם השם, והדבור של השם היה תיכף כדברו אל העם ולא היה לו עת להכנה אילו דיבר עם העם אף כי משה לא היה צריך להכנה כמו שאמר עמדו ואשמעה מה ידבר ה׳, אשרי לילוד אשה כו׳, כבר ידוע דברי הרמב״ם בהלכות יסוה״ת פ״ז שזה היה רק אחרי מתן תורה מעת שפירש מן האשה בשביל שהיה מזומן תמיד לדיבור השם יעו״ש שזהו שזכה לקרני הוד שחומרו לא היה חוצץ מאומה והיה שכל נבדל ודו״ק. (י) ויפנו אל המדבר – מכילתא ר״י אומר לא נפנו עד שנגלתה להם גבורה, הוא כשיטתו קרבו על שנגלתה להם שכינה, ור״א אומר לא הפנו אלא על מעשי אבות שנאמר המדבר כו׳, הוא כשיטתו לעיל קרבו כדי ליתן הדין, לכן פנו אל זכות אבות להגן עליהם ודו״ק. יומא דף ע״ו לחם אבירים אכל זה יהושע שירד לן מן כנגד כל ישראל, שעלה עם משה עד תחומי ההר כו׳ והמתין לו יהושע שם כל מ׳ יום כו׳ ושם היה יורד לו כנגד כל ישראל, רש״י. פירוש דמן ירד בזכות משה וכשמת משה בז׳ אדר נסתפקו ממן שבכליהם ארבעים יום עד ששה עשר בניסן וכדאיתא בקדושין ל״ח וזה היה בזכות יהושע, ומאין זכה לזה בשביל אותן ארבעים יום שהמתין למשה בהר ולכך קאמר דירד לו מן כנגד כל ישראל הוא דרך מליצה על מה שנתפרנסו כל ישראל בשבילו אותן ארבעים יום ודו״ק. (כ) ויקצוף עליהם משה – פירוש שבאמת היה בזה בטחון נפלא ונסיון תמידי, כי המה בארץ לא זרועה ומונח מן והולך לאיבוד והמה לא ילקוטון רק הנצרך לאותו יום וזה נסיון תמידי בכל יום, אבל כאשר הותירו וירום תלעים ויבאש, וא״כ הוא ללא תעליות, כי אם ילקוטו מה יהיה הלא ירום תולעים ויבאש, ובטל הנסיון והתקיים רצון השם האמיתי ולכך קצף עליהם משה, אבל, השי״ת לא קצף כי הוא לתועליות, כי יהיה הנס גדול בשבת שלא הבאיש, ובלא זה לא ידעו הנס של שבת, אבל משה רצונו בשבח מטרונא וכמאמרם ז״ל תפילין דמרי עלמא כו׳ ודו״ק. ולפי זה אתי שפיר מה דאין מניחין ביום טוב שחל אחר שבת שלשה לחמים כמו שהי׳ יורד המן לשלש ימים שגם ביום טוב לא הי׳ יורד המן ולפי זה א״ש דמה שמניחין לחם משנה הוא על הנס שכל יום אם הותירו הבאיש וירום תולעים ובשביל קדושת השבת נשאר קיים וזה רק בשבת כי הותירו ויבאש אבל אחר שבת כיון שלא נתקלקל אחר יום הששי אין עוד נסיון שאם יניחו אותו אחר שבת יתקלקל כיון שבזה לא הותירו ולא עברו פי המקום ב״ה ואין הוראת שום נס בזה לכן אין מניחין ג׳ לחמים ודו״ק. ויעוין תוספתא פ״ק דרה״ש לענין רה״ש מוכח דהנס היה דלא כלה העומר אם קדשוהו ביום שלשים ואחד, שביום שלשים לאלול לא היה יורד שמא יקדשוהו ב״ד יעו״ש ואכמ״ל. (כח) ויאמר ה׳ אל משה עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורתי – הדא הוא דאמרי אנשי בהדי הוצא לקי כרבא ב״ק פרק החובל ובפ״ק דסנהדרין ואבא ממשה ופירושו משום דלא כתיב לאמר ומשמע שלמשה ג״כ היה מדבר ופשוט ועיין חא״ג. עד אנה מאנתם – הנה בפרק ר׳ עקיבא בשבת סבר ר׳ אחא בר יעקב דעל הוצאה לא איפקוד יעוין תוס׳ וקרא דאל יצא נכתב לאחר מתן תורה בכ״ז יכול להיות דהמעשה הי׳ בשבת הראשונה וקרא דעד אנה מאנתם נאמר תיכף משום דהלכו לקבל המן והי׳ עימור דהוי מלאכה גמורה רק תלי בפלוגתא אם יש עימור שלא בגידולי קרקע ודו״ק. (ל) וישבתו העם ביום השביעי – הענין דתשובה על עשה שעבר בשב ואל תעשה מועיל תיכף ששב נתכפר לו, לא כן העובר על ל״ת שעבר בקום ועשה צריך תשובה מעולה וכמו שאמרו ה״ד תשובה כו׳ מחווי ר״י באותו פרק באותו מקום באו״א, לכן כשהותירו ממנו עד בקר זהו עבירה בשב ואל תעשה היה מועיל תשובתם מיד, אבל כשעברו בקום עשה שיצאו ללקוט לא נתקבלה תשובתם עד שבא יום השבת ושבתו ביום השביעי ודו״ק. (לב) למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם כו׳ בהוציאי אתכם מארץ מצרים – הענין כי האדם אל יחשוב כי אימת יושגח בפרט ותהא פרנסתו דרך נסיי, כשכבר הוא דבוק בדרכי ה׳ ומנהיג עצמו בדרך בלתי טבעיי, רק אז ישליך על ה׳ יהבו, אבל כ״ז שלא בא לזה יחוש לנפשו, לכן אמר בא וראה אימתי האכיל את המן לישראל האם לאחר קבלת התורה וקיומה, הלא תיכף בהוציאי אתכם מא״מ האכלתי אתכם את המן, לכן כל איש אשר ידבנו לבו לקבל עליו עול דרכי השי״ת ותורתו בל ידאג מאין יבוא עזרי, כי אף לא הקשיח עדיין מלבבו כל דרכי העולם ולא הורגל בתורה, רק מטרת לבבו גלוי להיודע תעלומה כי כוונתו להתאמץ במעוז התורה יחלצהו ה׳ ולא יעזבו ויזמין פרנסתו מקודש. (לג) והנח אותו לפני ה׳ וכו׳ כאשר צוה ה׳ אל משה ויניחהו אהרן וכו׳ – הקושי מבואר, ויתכן שמרמז שכל זמן שיהיה משה יהיה המן כי מן ירד בזכות משה, כמו שארז״ל בתענית וזה שצוה ה׳ אל משה, שלמשה ירד המן. או יתכן שבדברי ה׳ לא נאמר רק שיהיו למשמרת ולא כתיב שיהיה לפני ה׳ רק דבכריתות והוריות יליף משמרת ממשמרת דגבי מטה אהרן שם בפרשת קרח כתיב שה׳ צוה אותו למשמרת לפני העדות, ואולי הוי יליף משה מהך גז״ש, ומה שלא אמר השם כאן לפני העדות, משום שלא נעשה עדיין הארון, ולכן אמר משה אל אהרן קח צנצנת כו׳ והנח אותו לפני ה׳ למשמרת כו׳ כאשר צוה ה׳ אל משה, פירוש כמו שצוה במטה אהרן אל משה שמשה יניח אותו לפני העדות בעצמו, כן כאן יניח אהרן לפני העדות צנצנת המן. ומה דאמר אל משה, היינו כהצווי שהיה למשה בעצמו, שיעשה בעצמו היינו מטה אהרן, וזה נאות יותר לפי מה דאיתא במסורה כל צווים באת לבר מן אחד כאשר צוה ה׳ אל משה, היינו להוראה הנ״ל שכתבתי שמשה בעצמו נצטווה לעשות, ועיין רש״י כי תשא כה אמר שימו איש חרבו על יריכו. עיין שם דוגמתו, ודו״ק. וראה במכילתא שאהרן הניח הצנצנת המן תיכף כשהוקם המשכן בשנה השניה ולא בשנת הארבעים והוא ע״פ דברי הרמב״ם שהנס לא יתמיד שאם יתמיד אין זה נסיי רק שב לטבעי שהטבע הוא ג״כ ניסים רצופים כידוע, רק שלהראות שדוד הטבע, א״כ אם יתמיד בטלה הוראתו, רק שלמן הוצרכו ישראל ארבעים שנה, ולכך שלא יאמר אחד שהורדת המן הוא ענין טבעי שנתחדש וישאר קיים בטבע, לכן הניח בתחילה הצנצנת להראות להם שתיכף במות משה ויבואו לארץ ישראל יבטל המן שאינו יורד רק לשעתו שצריכים לו, והבן.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144